משה ידע והכיר שהוא נעלה מכל אדם, ועם זאת חשב, שלו היו ניתנים אותם כוחות לאחר - היה מגיע לאותה

מסיפורי הבעל שם טוב, לרגל יום הסתלקותו בחג השבועות

המלאכים מתלוננים על נתינת התורה לבני האדם, ומשה רבינו מסביר להם מדוע התורה צריכה להינתן דווקא בעולם הזה הגשמי

אם יש באדם הרגשה של אני, של גאווה וישות עצמאית, כי-אז "לא אראנו" - הקב"ה, כביכול, אינו רואהו

לפי המדרש אדם וחוה נבראו דבוקים בגבם, וצריכים להסתובב ולהפגש פנים בפנים. כיצד עושים זאת במערכות היחסים שלנו?

אם לכולנו יהיה אותו רכוש, אותו בית ואותם חפצים, נפסיק לקנא זה בזה, נכון? ואם לא תשרור קנאה בינינו, אנו

חיילי התורה המפיצים תורה לכל, וחיילי המשכן הדבוקים בעמוד העבודה.

הקב"ה לא הגביל את כוחה של הקדושה לתנאים מסויימים בלבד. גם כשיהודי מגיע למדבר שממה - יש לו מלוא הכוחות