המסע הארוך אל החירות, רומזת פרשתנו, אינו רק עניין של היסטוריה ופוליטיקה, ודאי לא רק סדרה של ניסים. הוא כרוך

צרור סיפורים חסידיים על ענווה וגאווה, ביטול וישות, ולמה ה'ישות' היא שורש כל הרע

יישות' היא עצם הרגשת הקיום העצמי, עצם ההרגשה שאני קיים כדבר עצמאי ובלתי-תלוי. מידת ה'יישות' קובעת את דרגתו של האדם.

הפעולה החשובה של תרגום התורה היא החלת קדושה על התורה גם כשהיא מתורגמת. בזכות משה, מי שלומד תורה בכל שפה

אדם שיש בו התבטלות וענווה אינו מחפש את ההצדקה האישית. הוא אינו מתבייש להודות בטעויותיו ובחולשותיו. לכן קל לו יותר

ארבעת לשונות של גאולה המופיעות בקשר ליציאת מצרים, מקבילות לארבעת השלבים בקשר הזוגי

הרבי נהנה ומתפעל מהשיעור המקורי מהפסוק בפרשה, ומשתף בכך אף את בנו...

אם פרעה, הגוי הרשע, היה יכול לשוב בתשובה גם לאחר שהקב"ה הכביד את לבו – קל וחומר יהודי, שנשמתו היא