מקודש לחול – איך מתחילים מחדש?

מקודש לחול – איך מתחילים מחדש?

קטע לראש השנה מאת:

עמי ברעם מייסד עמותת התקשרות זוגית

בכל שבוע, אחרי יום השבת מגיע יום ראשון ואתו לעיתים מגיע מן דכדוך כזה ש"מנחית" את האדם אל הקרקע לקראת שבוע חדש של שגרה, עבודה, משפחה וילדים. היום-יום שוחק אותנו.
זה קורה לחלקנו גם בסיומם של החגים, איך עושים את המעבר מקודש לחול בצורה חלקה?

אנחנו נמצאים כעת בסיומו של חודש הרחמים והסליחות, חודש בו "המלך בשדה" קרוב אלינו יותר מתמיד, חשנו התעלות ואורות גבוהים, הנשמה שלנו פרחה ומצאה מעט טעם של אושר בתפילות, במשפחתיות, ובקרבה לאלוהים, כל אחד בדרכו. בתפילת נעילה שמענו את קול השופר והלב שלנו התעורר, החלטות טובות וקבלות חדשות לקראת השנה הבאה, אנו רוצים להיות טובים יותר, לכבד יותר את האישה, למחול להורים, להכיל את הילדים.. ואז מגיע חג הסוכות, שמחה של מצווה והבנה של הארעיות שלנו, כמה הכל שביר ונזיל, וכמה נעים להיות תחת הסכך של בורא עולם.

אחרי כל התחושות הללו, החגים מגיעים לסיומם, אנחנו נאלצים לשוב אל המציאות ולהתקרקע מחדש.

כל מעבר דורש הסתגלות

כמו בטיסה ליעד חדש, לוקח זמן עד שהגוף מתרגל פיזית לשעה הנכונה, לזריחה חדשה ולזמנים אחרים, גם הנשמה שלנו דורשת את זמן ההסתגלות שלה לשגרה. אל תצפו מעצמכם לנחות בשלום ולתפקד כאילו לא הייתם בפלנטה אחרת. יש משמעות לחגים ולכל התקופה, זהו זמן טעינה לנפש, זמן הזדככות והתקרבות לחלק אלוה ממעל שלנו. אבל לכל זה יש מטרה אחת, לשאת את הבשורה לימי השגרה האפורים והרגילים.

במשפחות מעורבות דתיים וחילוניים או במשפחות של בעלי תשובה, לפעמים קשה לנו להביט פנימה ולשאול את עצמנו – לאן עכשיו ? ככל בני האדם, כאשר מזיזים להם את "הגבינה" הם מתחילים להרגיש חוסר יציבות וקשה להם למצוא קרקע לעמוד בה ולהרגיש שלווה.

ההבנה האמתית היא שככל שעשינו עבודה פנימית רצינית בתקופה שניתנה לנו במתנה, ככל שייצרנו את עצמנו להיות "כלי מחזיק ברכה" ליטשנו את הרגישות שלנו, את החשיבה והאמונה שלנו, את הביטחון ובעיקר את המעשים, כעת מגיעים הימים בהם נוכל ליישם.

חכמים בבית הכנסת

כמו שאנחנו אומרים תמיד, המבחן האמיתי הוא בבית שלנו, לא משנה אם אשתי חילונית, אם חזרתי בתשובה, אם החלטתי להיות צדיק או שהחלטתי דווקא לסגת. הביטוי הרוחני האמתי שלי נמדד במעשים הקטנים של היום יום. במידות שלי, האם הצלחתי להבליג על מה שהיה נראה לי נורא? האם ידעתי להתייחס על אף שהייתי מעוניין מאד להתעסק בעצמי? האם אני מצליחה להכיל את בעלי ואת "השיגעונות" שלו ? או שאני מלאה בביקורת וטענות כרימון ?

אמצו לעצמכם מילות מפתח חיוניות במיוחד: הכלה, סבלנות, קבלת השונה, יכולת לשאת הפכים מבלי לצאת מהכלים, מבלי להפעיל כוחניות או לנסות לשנות את בן או בת הזוג.

בראש השנה המלכנו עלינו מלך, אך אומר רבי נחמן: " התגלות מלכותו אי אפשר להשיג אלא על ידי המידות, שעל ידי המידות משיגין אלוקותו, ויודעין שיש אדון מושל ומנהיג".

המעשה ביום יום הוא ככלות הכל המדד האמיתי להישגים שרצינו להשיג.

הכלי הוא הדרך לגילוי האור

כל התהוות של משהו במחשבה או בתחושה יכול להתממש באמצעות העשייה, כלומר יתכן אדם שהגיע לספירות רוחניות גבוהות מאד בבית הכנסת, בחג, בצום או בסוכה, אך ללא מעשה – לא תבוא הרוח לידי ביטוי ותתנדף אל על. הדרך להוציא מן הכח אל הפועל את השינוי, את ההשגות, את התובנות היא דרך המעשה. אצל משפחות מעורבות, דתיים וחילוניים, או בעלי תשובה, יש לעיתים הפרדה בין העולם הרוחני לבין העולם הגשמי והמציאותי, המטרה שלנו היא לחבר אותם ולייצר מהם יחידה אחת של שמחה, של משפחתיות ושל ביחד מסוג אחר. מסוג שמכיל שינויים והבדלים בשלווה.

כעת בתקופת מגיפת הקורונה, כשאנחנו ספונים בבית יחד עם המשפחה הגרעינית, כדאי מאד לקחת לתשומת לב ולתרגל את הרוח באמצעות החומר. זמן לזרוע ערכים טובים, שמחה, קבלה, הכלה, אחדות, ערבות הדדית, אהבה, ויתור ודאגה אחד לשני, הכל באמצעות דוגמא אישית של ההורים.

שנה טובה!

עמי ברעם