על אהבת הורים ללא תנאי כשהילד בוחר בדרך אחרת

השקענו, חינכנו, אהבנו, הנחלנו ערכים — ופתאום הילד הולך במסלול שלא צפינו.
אולי הוא חזר בתשובה, אולי יצא בשאלה, אולי פשוט התרחק.
והלב… נשבר.

פרשת תולדות מלמדת אותנו שיעור עמוק מאת יצחק אבינו:
אהבה אמיתית אינה נעלמת כשקשה — היא חופרת.
היא מחפשת את "המים החיים" שמתחת לפני השטח, גם כשהאדמה מכוסה בעפר.

דרכו של יצחק: לחפור בארות

יצחק לא חפר במקומות שבהם הכול זורם בקלות.
הוא חפר בפנים, אל הניצוץ הכבוי, אל הנשמה הטובה שעוד קיימת גם כשהיא נסתרת.
והמבט הזה — מבט החפירה — הוא המפתח להבנת הקשר בין הורים לילדים גם בזמני פער.

שלוש דרגות הראייה שכל הורה צריך להכיר

1. לראות את הילד דרך הקשיים — “בכל לבבך”

זהו המבט האנושי, הראשוני.
הדרך שבחר כואבת, ההתנהגות מבלבלת, והלב מגיב.
ברגעים כאלה אנחנו רואים בעיקר את מה שחסר.

2. לראות את הטוב לצד הקושי — “בכל נפשך”

דרגה גבוהה יותר.
כאן אנחנו כבר אומרים לעצמנו: "יש בו טוב."
מחפשים נקודות אור קטנות, מחזיקים אמונה — גם כשכואב.
זהו מבט אוהב, אך עדיין מושפע מהמציאות.

3. לראות את הילד כטוב מוחלט — “בכל מאודך”

זהו מבטו של יצחק.
מבט שאינו תלוי במעשים אלא במהות:
נשמה טהורה, ניצוץ שלא נכבה.
גם אם החוץ מורכב — הפנים טוב. תמיד.
זו אהבה שאינה תלויה בדבר.

לסיום: המים שם. תמיד

גם אם עכשיו קשה לראות תוצאות,
הזרעים שזרענו — של אהבה, אמונה וסבלנות — עוד ינבטו ברגע הנכון.

שנזכה לראות את ילדינו בעיניו של יצחק:
לא דרך המעשים, אלא דרך הפוטנציאל.
להמשיך לחפור בעדינות, בעקביות ובאמונה —
ולדעת שהמים שם. גם אם כרגע הבאר מכוסה עפר.