לאהוב בלי תנאי ולהתפלל בכל הכוח – נשיאת ההפכים של בעל תשובה

פתיחה – כאב שלא מדברים עליו:

מה עובר על אדם שחזר בתשובה, מתקרב לאמונה, מתחיל להרגיש טעם של חיים, עומק של שבת, חיבור לתורה — ומגלה שאשתו, אם ילדיו, נשארת הרחק מאחור?
הוא אוהב אותה. באמת.
אבל הוא גם לא יכול להכחיש את הכאב: איך אפשר לחיות עם מישהי שהלב שלה בכלל לא נמצא במקום שבו אתה נמצא?

ואז עולה השאלה שחותכת את הלב לשניים:
האם אני אמור לנסות לקרב אותה? או לקבל אותה בדיוק כפי שהיא — בלי שום רצון לשינוי?

—

הגישה הראשונה – קבלה ללא רצון:

בשלב הראשון, מתוך רצון להיות אדם טוב, מאמין, אוהב, הבעל לוקח על עצמו גישה של קבלה מוחלטת:
"אני אוהב אותה, וזה מה שחשוב. אני לא כאן כדי לשנות. רק לקבל."
הוא משתדל לא לשפוט. לא להטיף. לא לקוות לשינוי, כדי שלא ייווצר ביניהם מתח.

זו גישה שמבוססת על אמונה חזקה: שהמציאות כפי שהיא — היא רצון השם.
ואם כך, הוא מקבל. בולע כאב. שותק.

—

אבל פה מתחיל החיסרון הגדול:

בשם הקבלה – הוא גוזר שתיקה על הרצון.
הוא מפסיק לדבר עם אלוקים על החלום שלו: שאשתו תהיה מחוברת, מאמינה, שותפה.
שהיא תדליק נרות שבת באמת.
שדמעות של תפילה ירדו מעיניה.
שהיא תאהב את המצוות לא פחות ממנו – אולי אפילו יותר.

השתיקה הזו, שמתחפשת לקבלה, היא בעצם סוג של ייאוש מחופש.
וכך, לאט לאט, הרצון הפנימי מתכווץ.
הוא נשאר לבד במסע, עם אהבה שבולעת בתוכה כאב שקט.

—

הדרך השלמה – נשיאת הפכים אמיצה:

היהדות — לא מבקשת לוותר על אף אחד מהקולות.
היא מבקשת לשאת את שניהם.

מצד אחד: לקבל את אשתך כפי שהיא. ממש. בלי תנאי. בלי תנאי.

מצד שני: להתפלל עליה כל יום. שתזכה לתשובה שלמה. שתאהב תורה. שתהיה קרובה לאלוקים.

זה לא סתירה.
זו נשיאת הפכים.

הרי גם הקדוש ברוך הוא אוהב אותנו עכשיו – בלי תנאי.
אבל באותו זמן ממש – הוא רוצה שנתקרב, שנשוב, שנאיר.
גם אנחנו כך אמורים לנהוג: אהבה בלי גבול — עם רצון בלי פחד.

—

דוגמה מהחיים:

בעל תשובה אמיתי קם בבוקר, מניח תפילין, פותח את הלב בתפילה ואומר:

"ריבונו של עולם, תודה על אשתי. היא טובה, מסורה, מלאה לב. תודה עליה.
אבל אני מבקש — תגלה לה את האור שלך. תאיר לה את הדרך.
תן לה אהבת מצוות, תן לה קרבת אמת. תן לה להרגיש אותך.
אני לא מבקש את זה כדי שתהיה לי נוחה.
אני מבקש את זה כי אני אוהב אותה,
ואני רוצה שגם היא תטעם את האור שאני טועם."

ואז הוא סוגר את הסידור, הולך להכין קפה לשניהם —
ומדבר איתה באהבה, בלי לשכנע, בלי ללחוץ, בלי לרמוז כלום.
רק אוהב. באמת.

—

סיום – גבר שנושא את שתי האמיתות:

גבר כזה לא ויתר על אהבה.
ולא ויתר על אמת.
הוא לא הפך את אשתו לפרויקט.
אבל גם לא ביטל את הרצון הפנימי שלו לראות אותה מאירה.

והוא יודע — שזה בדיוק מה שאלוקים רוצה ממנו:
לשאת את שני הקולות, בשקט, בענווה, באמונה.
וכך, לאט לאט — נבנית ביניהם דרך.
לא דרך של כפייה.
ולא דרך של אדישות.
אלא דרך של אמת חיה, שבוקעת מלב אוהב ומתפלל.