המדריך לחינוך ילדים במשפחה המעורבת

המדריך לחינוך ילדים במשפחה המעורבת

במשפחות מעורבות דתיים וחילוניים האתגרים מעט מורכבים יותר ממשפחות רגילות בהם שני ההורים באים מרקעים דומים. השאלות והמחלוקות מתנקזות במיוחד לענייני חינוך הילדים. שם הכל רגיש וכל תזוזה קטנה יכולה לייצר עניין גדול.

כשאנחנו באים לגעת בנושא רגיש כל כך, אי אפשר שלא לשים את האצבע על הקושי העיקרי בחינוך הילדים במשפחות שכאלו: חילוקי הדעות בין ההורים עצמם יוצרים בסיס רעוע ולא יציב אל מול הילדים, וכשהצבא אינו מגיע בחזית אחת מנוהלת היטב בעלת מטרות ויעדים ברורים – הצבא כמובן ייכשל במלחמה . אז איך נחנך ילדים במשפחות מעורבות?

בכמה מילים: נמצא הסכמה לכיוון משותף, נתווך לילדים ונייצר להם בסיס אחיד ויציב, ונפיג את החששות שלנו ושלהם לאורך כל הדרך. ובהרחבה:

כיוון משותף ומתחשב

ראשית כל, כהורים וכבני זוג שהחליטו להתמסד ולהביא ילדים יחד לעולם, עלינו להגיע להסכמה בינינו על כיוון החינוך אותו נרצה להעניק לילדינו. על כל אחד מאיתנו לחשוב ולבדוק מה העקרונות והצרכים הבסיסיים החשובים לו מאד, ולמפות אותם. למשל, לאמא חשוב מוסד חינוך שיותר קהילתי, מכיל ומקבל שלא ישפוט אותה לפי המראה החיצוני שלה ולאבא חשוב מוסד חינוכי מאד דתי – יש לבחון אפשרות שהכי דומה לבסיס המשותף אותו מצאנו וגיבשנו יחד. תחילת העבודה היא קודם כל אצלנו, מה חשוב לנו? מי האנשים עליהם נסמוך ונפקיד בידיהם את נשמות ילדינו? מאחורי אילו ערכים ודרישות נוכל לעמוד, ומאחורי אילו לא נרצה? המצפן נמצא בתוכנו.

שבו ביניכם, ערכו שיחות ובירורים מקיפים בנושא השאיפות שלכם, מה תוכלו להכיל במסגרת הנישואין המעורבים שלכם ומה לא. והיכן אתם רואים את המשפחה שלכם בעוד כמה שנים. קחו בחשבון את הרגישות של בן או בת הזוג שלכם, בעקבות התהליך, ישנם פרמטרים והסתייגויות, כמו גם משאלות- שאתם צריכים להיות מודעים לקיומם, בעקבות הרקע ואולי הקרע שכל אחד מאיתנו  חווה. התחשבו בגבולותיו ובתחושותיו.

נציין כאן באופן ברור מאד, שהזוגיות שלכם נכנסת גם היא לתהליך, ותיבחן בכל שלב של כאלו בחירות משמעותיות, במהלך החיים סוגיית החינוך מעלה לפתחנו תהיות שאנחנו כבני אדם וכבני זוג קודם כל נידרש אליהם, ורק אחר כך כאשר נעשה שם עבודה פנימית – נוכל להגיע עם התוצאות לילדים שלנו. חלק גדול מהדרך היא להפוך את הזוגיות עצמה לזוגיות מספיק בריאה, יציבה וחזקה מאד. זכרו תמיד – אנחנו צריכים לשדר לילדים קו אחיד מאד וברור מאד, כי זה כל מה שהם צריכים על מנת להיות יציבים בחיים מאתגרים שכאלו.

היה ואינכם מגיעים לכדי בסיס אחיד ומשותף, ישנם כאלו שיוכלו לעזור לכם בתהליך. היעזרו באנשי מקצוע ובמי שעבר כבר את אותו התהליך עוד כשאתם בטוב, אין צורך להגיע לקצוות וויכוחים ולערער את הזוגיות בגלל נושא החינוך.

תיווך הבחירה לילדים

בדרך כלל הבעיה העיקרית של הילדים איננה האם אנחנו דתיים או לא, או האם אחד ההורים שומר שבת והשני לא. את השונות הזו הם מבינים ומקבלים באופן אוטומטי או לאחר הסבר קל. מה שעלול לבלבל את הילדים שלנו הוא אך ורק עניין חוסר ההסכמה וחוסר מסר ברור ואחיד.

במשפחות מעורבות חילוניים ודתיים, יוצא לעיתים קרובות (דווקא בנושא החינוך )  שההורים מייצרים קואליציה אחד נגד השני, וכל אחד מנסה למשוך כמה שיותר לכיוון שלו. אחד רוצה כיפה כזו והשני כיפה אחרת. אחת רוצה מכנסיים והשני רוצה חצאיות, וכך הבית הופך להיות זירת מלחמה בדיוק כמו מצב הזוגיות בין ההורים – תוהו ובוהו. הילדים חווים חוסר יציבות, הם לא סומכים על ההורים, אין להם בסיס עליו יוכלו להניח את עומס המסע והם עלולים להתבלבל ולהיות מתוסכלים. הבריאות הנפשית שלהם חשובה לנו לא פחות מבריאותם הרוחנית ועל כן בתור שני הורים אחראיים, אנחנו מייצרים קואליציה משותפת שכל מהותה הוא לתווך להם את החינוך המיטיב ביותר עבורם רק לאחר שהחלטנו עליהם יחד וסיכמנו על כך מראש. כך שאם החלטנו על קו משותף לדוגמא -אם החלטנו שהילדים יתחנכו בדרך חינוכית בה נהוג  ליטול ידיים בבקרים – גם ההורה החילוני ידאג להעביר את המסר הזה בצורה אחידה ונעימה כמובן והפוך.

הילדים יבדקו את הגבולות שלנו כל הזמן, ואנחנו נעביר מסר עקבי מדויק ויציב. ככה הבית שלנו מתנהל, זה החינוך שבו בחרנו, ככה שנינו החלטנו ואין כאן מקום לוויכוח או למניפולציות.  כל עוד הילדים הם בגיל חינוך אנחנו אלה שקובעים את הקו עבורם, לאחר שיגדלו כמובן שיוכלו לבחור ולהחליט לאיזה כיוון הם ירצו למשוך ואיך להמשיך לחיות את חייהם.

הפגת החששות ושיח מתמיד

זה שבחרנו את הכיוון פעם אחת, גם אם לאחר שיחות ובירורים רבים, זה איננו אומר שלא יהיו לנו עוד עשרות שאלות, תהיות, ויכוחים וחוסר ידיעה במהלך השנים. גם הורים שאינם ממשפחות מעורבות חילוניים ודתיים חווים את אותה החוויה, אך אצלנו העוצמות גבוהות יותר כי אנחנו משייכים את רוב השאלות והמצבים הללו לפערים בינינו.

נדגיש ונאמר – הפערים אינם הבעיה. האתגר שלנו הוא לבודד את השאלה, ההתחבטות, שעל הפרק ולפתור אותה בצורה שנכונה ביותר עבורנו. ורק לאחר מכן – לתווך אותה לילדינו כהחלטה ובחירה אחראית ובעלת משמעות.

בנוסף, רצוי שכמשפחות מאותגרות מעט יותר, נבנה לעצמנו קהילה דומה לנו, כדי שהילדים שלנו יוכלו להיחשף לעוד ילדים שנמצאים במצב כמו שלהם, להרגיש תחושת שייכות ולשאוב מהם כח. אותו הדבר גם כלפי עצמנו, אם נדע לסובב את עצמנו בחברים שנמצאים במצב דומה – נוכל למצוא אוזן קשבת בקרב מי שמבין את הדקויות שבשאלות שלנו.

מלבד זאת כדאי לייצר שיח פתוח עם הילדים על סגנון הבית וסגנון החינוך, ולא לנסות להסתיר ולהסוות את הפערים. להיפך – כאשר המציאות מאד ברורה להם הם ידעו להתמודד איתה, כאשר המציאות מטושטשת רוב האנרגיות שלהם יתבזבזו על הסתרה או על בלבול, וזה לא מה שיעזור לנו לחנך אותם כמו שאנחנו רוצים.

עמי ברעם

מטפל זוגי מייסד עמותת התקשרות