כולנו יודעים לדבר.
אנחנו מנהלים שיחות יומיומיות עם עובדים, מוכרים, שכנים, אפילו זרים באוטובוס.
אבל ברגע שאנחנו מול האדם שהכי קרוב אלינו – בן או בת הזוג – פתאום משהו נתקע.
המילים מתכווצות, הקול רועד, או להפך – אנחנו מתפרצים.
והשאלה הכואבת צפה: למה דווקא עם מי שאני הכי אוהב – אני מתקשה כל כך לדבר?

כי איפה שיש אהבה – יש גם פגיעוּת

תקשורת זוגית היא לא שיחה רגילה. היא חשופה, עדינה, רוויית היסטוריה וזיכרון.
בן או בת הזוג שלנו הם המראה הכי חדה שלנו: הם יודעים איפה אנחנו רכים, מה מכעיס אותנו, מאיפה באנו ולאן אנחנו מפחדים ללכת.

כל מילה מצידם עלולה להכאיב – לא בגלל שהיא פוגענית, אלא בגלל שהלב פתוח.
וכשהלב פתוח – הוא גם נבהל.

בדיוק מהסיבה הזו – אנחנו מגיבים מול בני הזוג יותר בעוצמה, יותר בהתגוננות, פחות במורכבות.
לא כי אנחנו לא יודעים לדבר – אלא כי אנחנו מרגישים יותר מדי.

כי זוגיות היא מקום שבו הזהות שלנו נבחנת כל הזמן

בשונה מכל מערכת יחסים אחרת, זוגיות היא המקום שבו כל צד דורש הכרה מלאה.
אנחנו רוצים להרגיש מובנים, נראים, מקובלים כמו שאנחנו.

אבל כשיש בינינו הבדל – ברקע הדתי, באופי, בצרכים – קל להרגיש שלא מבינים אותנו.
וכשאנחנו מרגישים לא מובנים – אנחנו לרוב שותקים או תוקפים.

השתיקה והכעס – הם לא הבעיה.
הם התגובה לחוויית בדידות בתוך האהבה.

אז מה עושים?

בתקשרות אנחנו מלמדים שתקשורת טובה לא נמדדת ב"מי צודק" או "מי מדבר יפה".
תקשורת זוגית טובה נמדדת ביכולת שלנו לומר:

"אני פגוע, אבל אני רוצה להישאר בקשר."

היא נמדדת באומץ לומר:

"אני מפחד לאבד אותך, ולכן אני מגיב כך."

היא מתחילה כששני הצדדים מבינים שלא מדובר כאן רק בדיאלוג – אלא במסע של בניית אמון, שוב ושוב, לאורך החיים.

תקשורת זוגית היא שריר – לא תכונה מולדת

אנחנו לא נולדים יודעים לדבר בתוך קשר זוגי.
למדנו מילים מהורינו, אבל את השפה של הלב – לא תמיד לימדו אותנו.

בסדנאות ובייעוץ של התקשרות אנחנו רואים זוגות מכל קצוות החברה –
דתיים, חילוניים, דתילונים, בעלי תשובה, יוצאים בשאלה –
כולם רוצים את אותו דבר:
להיות באהבה בלי לפחד ממנה.

וזה אפשרי.
כשמתחילים לדבר – באמת.

עצה אחת פשוטה שתפתח את הדלת לתקשורת

אם אתם מרגישים שהשיחות ביניכם מלאות מתח, שתיקה או אי הבנה – נסו את התרגיל הבא:
קחו כמה דקות כל אחד, וכתבו מכתב קצר זה לזו. לא מייל, לא הודעת וואטסאפ – מכתב ביד.

במכתב תענו על שלוש שאלות פשוטות:

1. מה אני מרגיש בקשר בינינו לאחרונה?

2. מה אני הכי צריך ממך עכשיו?

3. מה הייתי רוצה שתדעי/תדע עליי, אבל קשה לי להגיד בקול?

אחר כך – החליפו מכתבים, בלי לקטוע, בלי להסביר, בלי להגיב מיד.

פשוט לקרוא בלב פתוח.

אנחנו רואים שוב ושוב איך תרגיל כל כך פשוט – יכול להמס קירות של חודשים.

כי לפעמים – המילים שרשומות בדיו מצליחות לעבור את כל מה שהקול לא העז להגיד.

לסיכום:

דווקא עם מי שאנחנו הכי אוהבים – הכי קשה לדבר,
כי שם הלב פתוח, והכאב מורגש.
אבל בדיוק בגלל זה – שם גם נמצא הפתח לשינוי, לצמיחה, ולחיבור האמיתי.

אם גם אתם מרגישים שקשה לדבר – אל תוותרו.
בואו ללמוד שפה חדשה של קרבה, כנות, ואומץ.

אנחנו כאן – בשביל לעזור לכם לדבר.
באמת.