מאת: עמותת התקשרות | עמי ואביטל ברעם, מטפלים זוגיים ומשפחתיים

אחד האתגרים הגדולים שמלווים זוגות שחיים עם פער דתי-אמוני, הוא הצורך הבלתי פוסק לתווך מציאות אחת לילדים – כשהמציאות בבית מחולקת לשניים. כשאחד מבני הזוג מאמין בתפילה כהגנה, והשני בוטח בכיפת ברזל או בפק"ל הקרבי של הבן. כשאחד שומר שבת "בשביל הביטחון הרוחני של עם ישראל", והשני מתקשה לראות את הקשר בין הדלקת נרות לבין שיגור רקטות – קשה לייצר בית שיש בו שקט, אחדות ונחמה.

ובתוך כל זה – מגיעה מלחמה.

לא רק "מבצע", לא רק "הסלמה" – מלחמה. עם צבע אדום, עם פגיעות ישירות, עם פינוי מהבית או לינה עם הילדים בחדר הממ"ד. עם סבתא במרחק נסיעה שלא מתאפשרת, עם חדשות ברקע, שיח קשה סביב אוכלוסיות ומחלוקות, ובעיקר – עם פחד קיומי שמתערבב עם אי-הוודאות שכבר הייתה שם קודם.

הורות בתוך מערבולת

הורים לילדים צעירים הם בדרך כלל הסלע האיתן – או לפחות משתדלים להיות. אנחנו רוצים שילדינו ירגישו בטוחים גם כשהלב שלנו מתכווץ. שהם ימשיכו לישון בלילה גם כשאנחנו עצמנו לא מצליחים להירדם. שהם יקבלו תמונה ברורה, גם כשהתמונה שלנו מבולבלת. אבל בזוגיות שבה יש פערים אמוניים – הפחדים לא נראים אותו דבר, וגם הדרכים להרגיע או להסביר שונות.

אחד ההורים עשוי לומר לילד ש"צריך לסמוך על ה'", והשני – שזה פשוט מסוכן, אבל יש צבא חזק. לפעמים ילד שואל שאלה פשוטה – "אבא, למה אתה לא מתפלל?" – ומעיר בזאת את כל המתחים שהשתדלנו להרחיק מהעיניים והלבבות של הקטנים.

אז מה עושים?

לא ניתן למחוק את הפערים. הם שם. אבל אפשר לבחור איך להתמודד איתם. גישת עמותת התקשרות, שהתפתחה לאורך ליווי של מאות זוגות, מבקשת לא לאחד את הקצוות בכוח – אלא למצוא את הדרך לחיות איתם יחד. הנה כמה עקרונות חשובים במיוחד בתקופות של חרדה וחוסר יציבות:

1. קודם כול – להיראות זה לזוז הצידה

בתוך פחד, לכל אחד מבני הזוג יש תגובות רגשיות שונות. במקום להיבהל מהתגובה של בן/בת הזוג – נסו להבין מה היא מבקשת להגן עליו. האם זו תפילה כדי להחזיק שליטה? האם זו התכנסות ושתיקה כדי לשרוד? אל תמהרו לחנך או לתקן. תראו את האדם שמולכם כמי שגם הוא/היא בתוך סערה – גם אם הדרך שונה מהדרך שלכם.

2. ילדים לא צריכים אחידות – הם צריכים סיפור משותף

זה בסדר גמור – אפילו בריא – שהילד יידע שאמא ואבא חושבים אחרת. כל עוד יש שיח שמכבד את ההבדלים. לדוגמה:

"אמא מאמינה מאוד בכוח של תפילה, ואבא מאמין שהצבא שומר עלינו. ויש אנשים שמאמינים גם וגם. הכי חשוב שכולנו רוצים להגן עליך ולשמור עליך."

3. תכננו מראש את ההסברים לילדים

כשאנחנו מתכוננים עם עצמנו למה נאמר, נוכל להגיב ברוגע גם תחת לחץ. קחו רגע של שקט ביניכם כדי להסכים על קו משותף מול הילדים – גם אם הוא כולל שתי עמדות שונות. המטרה היא להוריד מהם את העומס – לא לטשטש את המציאות, אלא לצבוע אותה בגוונים שילד יכול להכיל.

4. צרו מרחב מוגן בתוך הבית – רגשית ופיזית

מעבר למיגון הפיזי – חשוב לייצר גם "מיגון רגשי". זה אומר לבחור רגעים ביום בלי חדשות, לחזור על טקסים קטנים ומרגיעים, לאכול יחד, לספר סיפור, לשיר. הפערים האמוניים לא חייבים להיעלם, אבל כן יכולים להידחק הצידה כשמקדישים זמן למה שמחבר: אהבה, הורות, שייכות.

5. היעזרו בגורם שלישי

בתקופות כאלה – מומלץ לא להישאר לבד. שיחה עם איש מקצוע, עם מנחה זוגי או משפחתי שמבין את הדינמיקה של פערים אמוניים, יכולה להוריד מתחים, להחזיר תחושת שליטה, ולתת כלים להתמודד גם עם המצב החיצוני וגם עם המורכבות הפנימית.

בהתקשרות, אנחנו מאמינים שדווקא מתוך המשברים – אפשר לבנות. שדווקא כשהמציאות החיצונית רועדת, אפשר לחזק את היסודות הפנימיים של המשפחה. לא מתוך הכחשה, אלא מתוך קבלה: שהפחד קיים, והפערים קיימים, ואנחנו כאן – יחד.

אם אתם מוצאים את עצמכם מבולבלים, מוצפים, בודדים בתוך זוגיות מורכבת – אנחנו כאן.
לשיחה עם מטפל, להצטרפות לקבוצה, או כדי פשוט לשים רגע את הראש – ולדעת שאתם לא לבד.