אתם רבים. בלופ.

אתם רבים. בלופ.

מלופ לא יוצאים לבד.

זו מלכודת.

מוצאת את עצמך שוב בחדר לבד עיניים דומעות לב מתפוצץ מכעס ומתסכול. והוא יצא לריצה. כמה שיותר רחוק. ממך. מהריבים.

הרי רק לפני שבוע החלטתם לפתוח דף חדש- להתאמץ. שניכם מודים שאתם רוצים להצליח בקשר. בזוגיות. ברור לשניכם שגירושין זה רע. זה יהיה קשה . משפחתית. כלכלית. ואיפשהו בין ריב לריב שניכם מוצאים איים של נחמה בזכרונות של חברות ורומנטיקה – אז לאן היא נעלמה?

ואיך זה שכל נסיון לפתוח דף חדש מתחיל בחיוך ואופטימיות ונגמר כעבור 48 שעות בריב חדש. שהוא בעצם ריב ישן. ושוב המילה גירושין עולה. ושוב הכל נראה שחור. גירושין זה רע. גירושין זה טוב. גירושין זה פתרון. גירושין זו אולי חוסר אחריות כי מייצרים בעצם בעיה חדשה. או אולי גירושין זו האחריות הבוגרת הנדרשת במצבכם?

איך תדעו?

שיתפת את החברות. שיתפת גם את ההורים. אפילו אמא שלו חצויה ביניכם – כי אין טוב ורע. שניכם טובים. שניכם רוצים תוצאה טובה למצב. לילדים. לכם.

לפעמים את כועסת עליו ולפעמים את מבינה אותו. איכשהו החיים קורים. ואת נעלבת. והוא נעלב. את בוכה. הוא לא מראה שניפגע. אתם לא מדברים על זה. מתחמקים ממבט. מתרחקים. הוא מתוסכל. בורח לעבודה. לוקח משמרות. את מרגישה בודדה. מנהלת לבד את ענייני הבית. והילדים מדברים איתך ואת לא ממש מקשיבה. הם שמים לב. בהתחלה מתעקשים "אמא תקשיבי" ואח"כ מוותרים. והמנהל שלך בעבודה דורש עוד מצגת ועוד דו"ח דחוף. ואין לך כוחות. שום מקום לא ממלא אותך באנרגיה. את מרוקנת.

פעם היה זה הפידבק מהבוס שגרם לך גאווה וסיפוק.

חיבוק מהילדים שנתן לך אנרגיה לכבוש עולמות.

נשיקה ממנו שהמיסה לך את הלב והרעידה לך את הנשמה.

והיום את מרגישה לבד. האנרגיות כולן רק יוצאות ממך וכלום לא נכנס. איך תתמלאי? עם מי תדברי?

ולפעמים מחשבתך נודדת אליו – רואה אותו ישן . ראשו על הכרית. נשימתו שקטה. ובא לך ללטף. ואת נמנעת. ובלי שאת רוצה הוא נראה לך פתאום חמוד. ונזכרת איך אתמול הוא סיפר לילדה סיפור. ואיך הכין שעורים עם הבן הבכור. ואיך עזר לאמא שלך להתקין את המדף. ונזכרת שהוא דיי בסדר. ואיך הגעתם לתחתית הזו. לא מדברים. לא מביטים. לא מרגישים. חושבים על גירושין.

אם גם את מתנדנדת בין לפרק לבין לתקן.

בין חברות לבין אכזבה.

בין החלטיות לבין בלבול.

קחו ייעוץ.