הרב מנדי קרומבי
העבודה הרוחנית של ימי ספירת העומר מכונה 'תיקון המדות'. במהלך ימי הספירה, אנו 'מתקנים' את חלקי הנפש שלנו, כך שכשמסתיימת הספירה ואנו מגיעים לחג השבועות, אנו ראויים ומוכנים לקבלת התורה.
על מנת לבצע עבודה זו, יש להבין לעומק מהי משמעותה וכיצד מבצעים אותה.
מה הן בכלל מדות?
כוחות הנפש באדם מורכבים משתי מערכות שונות: שכל ורגשות (מוחין ומדות). ההבדל ביניהן הוא שהשכל תפקידו לקלוט ולעבד את המידע, בעוד הרגשות יוצרות את התגובה למידע. מסיבה זו, השכל משמש כצופה מהצד הבוחן את הדברים בצורה קרה ואוביקטיבית, בעוד הרגשות מכניסות את האדם עצמו לתוך החוויה, ולכן הן סוביקטיביות. לכן עיקר המאפיין של האדם הוא לא השכל שלו אלא דווקא רגשותיו. הן אלה המגדירות אותו בעיקר, וחשוב מכך, הן אלה שבעיקר מפעילות אותו ומשפיעות על התנהגותו.
למרות חשיבותו ומרכזיותו של עולם הרגשות באדם, הוא דורש תיקון עמוק. הרגשות – מעצם היותן סוביקטיביות, הן מרוכזות ב'אני', וסובבות סביב האגו שלנו. אנו אוהבים את מה שעושה לנו טוב, ללא כל קשר האם זהו הדבר הנכון לעשות או לו, וכן הלאה. לכן הלב – מקום משכן הרגשות, הוא מרכז החלק הבהמי שלנו. לעומת זאת השכל, השואף ומחפש תמיד את הנכון, הוא בסיסו של החלק האנושי שבנו.
על מנת לתקן את הרגשות, עלינו להשתמש בשכל. בטבע האדם שהמוח שליט על הלב, ולכן בכוחו לרסן את הלב, ואף לשנות אותו. לדוגמא: אדם המכור לעישון, יכול באמצעות החלטה הנובעת מהבנה בשכל שהסיגריות גורמות לו לנזק, להחליט שהוא מפסיק לעשן. הוא יכול אף יותר מכך, להשתכנע כה עמוקות בנזק שהסיגריות גורמות לו, עד שהוא יפסיק לרצות לעשן.
זו המשמעות של תיקון המדות: אנו לא עוסקים בהתנהגות של עשה ולא תעשה, אלא בתיקון המקומות שבנפש שלנו, הגורמים לנו להתנהג בצורות מסויימות. התיקון נעשה באמצעות השכל המשפיע על המדות, ומתקן אותן.
כיצד עושים זאת בפועל?
השלב הראשון הוא שלב האבחון. לא ניתן לתקן דבר, מבלי לאבחן קודם היכן נמצאת הבעיה. עלינו 'למפות' את החסרונות שבנפש שלנו (וכן את המעלות), כדי לדעת באלה רגשות אנו הולכים לטפל. ניתן לעשות זאת עצמאית, בעזרת חבר טוב או יועץ רוחני.
לאחרי המיפוי עלינו לבנות תוכנית עבודה מסודרת, ולהתקדם בה צעד אחר צעד. אי אפשר לתקוף את כל החזיתות בבת אחת. פעולה כזו לא תצלח והיא נועדה לכישלון. עלינו ללכת בצורה הדרגתית, ולהתקדם שלב אחרי שלב.
סדר העבודה הכללי הוא ראשית כל להתחיל לטפל בהתנהגויות לא אנושיות. לדוגמא: אדם שחווה התפרצויות זעם בלתי נשלטות, שפוגע ומזלזל באחרים, וכן הלאה, עדיין לא הגיע להגדרה של 'בן אדם' (מענטש), ועליו לשרש מתוכו התנהגויות אלה. בשלב השני עליו להתקדם לשלילה של התנהגויות שליליות עדינות יותר הקיימות בין בני אדם, כגון קנאה, תאווה ומדות אחרות. ובשלב האחרון עליו להשקיע ברכישת מדות טובות.
אופן התיקון מתבצע בכל מידה בשני שלבים: בשלב הראשון – עזרה ראשונה, האדם כופה באמצעות השכל התנהגות נאותה על עצמו. לדוגמא, אדם שבטבעו כועס, מחליט שקודם שהוא מבטא את הכעס הוא שותק למשך מספר דקות, עד שהכעס נרגע. אין כאן עדיין תיקון של המדה, אלא רק ריסון שלה. פעולה זו מחלישה את הרגשות, ומאפשרת לעבור לשלב השני של תהליך התיקון.
בשלב השני – טיפול שורש, האדם משכנע את עצמו באמצעות התבוננות ושיחה עם עצמו, מדוע התנהגות מסוימת איננה נכונה, עד שהוא חדל מלרצות להתנהג כך. את השכנוע עצמו ניתן לעשות בצורה של 'סור מרע' – להסביר עד כמה המידה רעה וגורמת נזק וכו', או ב'ועשה טוב' – על ידי הסברה אודות המעלה והחשיבות של ההתנהגות החיובית.
התיקון העמוק בשיטה החסידית בא לידי ביטוי בהעמקת הקשר עם הבורא. ככל שהאדם חש את מציאותו האישית מנותקת מהבורא, הוא מסוגל לתת ביטוי למאוויים, התשוקות, התאוות ויצרים שלו. ככל שהאדם חש יותר את מציאותו של הבורא המקיפה את כל הבריאה כולה ואותו בכלל, הוא באופן טבעי נמנע מהתנהגויות מסוימות, ואף מפסיק להימשך אליהן.
לדוגמא: כאשר האדם חש את נוכחותו של הבורא בכל פרט בבריאה, הוא מפסיק לכעוס, מתוך הבנה שכל מה שאירע לו מונהג ומושגח על ידי בורא העולם. הוא מפסיק להתגאות ולהרגיש שהוא מרכז העולם, כי הוא חש שכל מציאותו היא רק חלק ממציאותו של הבורא, וכן הלאה.
תיקון המדות הטובות
אך תורת החסידות מלמדת אותנו שלא רק את המדות הטובות יש לתקן, אלא אף את המדות הטובות.
ההבדל בין האדם לבהמה אינו רק בכך שהבהמה נותנת דרור ליצריה – בשונה מהאדם שמסוגל לרסן את התנהגותו, אלא גם בכך שגם ההתנהגויות החיוביות שאצל בעלי חיים נובעות מצד הטבע שלהם, בעוד שאצל האדם השכל הוא המכוון גם את ההתנהגות החיובית.
לדוגמא: אדם שבטבעו הוא אדם טוב שאוהב לסייע לאחרים, כל זמן שהוא פועל רק מכח הטבע שלו, יעזור לאחרים גם אם בכך הוא מזיק להם. גם כאשר נרקומן יבקש ממנו כסף לקנות מנה של סם, הוא לא יהיה מסוגל לעמוד בפניו ולסרב לו. או במקרה שבו ידרש ממנו לעשות פעולה שאיננה מבטאת טוב לב אלא ההיפך מכך, כגון להציב גבולות לילדיו, הוא לא יהיה מסוגל לעשות זאת.
לעומת זאת, כאשר האדם מאיר את הרגשות באור השכל, והשכל הוא זה שמכוון את הרגשות, אזי מדת החסד שלו תתבטא רק במקומות בהם החסד מביא תועלת, ובמידת הצורך הוא אף יוכל להשתמש במידה הופכית, הכל לפי הצורך.
