הרב עמי ברעם
בשנות התיכון לא הייתי מהתלמידים המבריקים בכיתה. אם לומר את האמת, לא היתה לי מחברת, וגם אם היתה לי מחברת בוודאי שלא היו בה שיעורי בית, וכל הקונסטלציה הזאת לא יכלה להתרחש בכיתה, כי במקום להיות בבית הספר הייתי ההיתי עסוק במגרש הכדורסל.
המורה שלי מיותר לציין, לא חיבב אותי בלשון המעטה. נדמה היה שהוא לוקח את ההתנהגות שלי באופן אישי, כאילו הברזתי מבית הספר במטרה לעשות לו רע, ולא במטרה לעשות לי טוב.
למרות הכל הצלחתי פה ושם במבחנים למרות שלא התאמצתי במיוחד, אחד ההערות הקבועות שהופיעו בתועדתי אני מקווה שתבין שבשביל להצליח צריך לעבוד קשה.
הגישה הזאת ששום דבר אינו מגיע בקלות, שהצלחה היא פרי של מאמץ, השתדלות ועבודה קשה מיושמת על כל תחומי החיים שלנו, בין השאר על התחום הזוגי משפחתי. כך כיום כמטפל זוגי יוצא לי לומר פעמים רבות לזוגות "זוגיות היא עבודה אך (קשה) זו תהיה בהחירה שלכם" אני חוזר להרגיש כמו עמי מהתיכון, רק עם טעם טוב יותר מאחר והמילה קשה לא מחוייב במציאות וזה אוביקטיבי ותלוי בכל אחד ואחד
בני זוג שונים בטבעם:
אנו נמצאים כעת בימי ספירת העומר ימים של עבודת המידות והדרך להגיע לזוגיות מוצלחת דורשת עבודה. בחיי הנישואין האדם חי ללא מסכות ואז תכונותיו האישיות, אופיו ומידותיו, באים לידי ביטוי כפי שהם . מאחר וחיי הזוגיות בנויים על חיבור בין איש ואישה השונים מטבעם, הם מעמידים את בני הזוג במצבים שונים שמצריכים מהם יכולת של קבלת חסרונות השני, המציאות מראה שבני זוג שמשקיעים ועובדים בזוגיות, זוכים לראות פירות מבורכים לעמלם, ועם הזמן הם נעשים טובים יותר זה לזה, אוהבים יותר זה את זה, רוכשים ניסיון בהתמודדויות החיים ושמחים בבניינם המשותף.
בראש סולם העדיפויות
אפשר לטעות ולהסתכל על חשיבות היחסים הזוגיים כמו על עוד משהו, או אפילו כמו עוד משהו חשוב, כמו הרבה דברים אחרים חשובים שישנם בחיים. אך הזוגיות אינה בשום אופן עוד משהו עלינו להיתיחס לזוגיות כדבר החשוב ביותר בחיינו
על כל אחד מאיתנו להפנים היטב את הצורך בעבודה, ולהבין שצורך זה אינו מעיד על כך שמישהו מבין בני הזוג אינו בסדר, אלא כך הוא טבעם של חיי נישואין – הזוגיות והשמחה בחיי המשפחה אינן הנחת יסוד, אלא דבר שאנו צריכים לעבוד עליו בכדי שיצליח.
מהי העבודה?
למדים אנו שבבואנו מחודש ניסן לחודש אייר שהוא חודש הרפואה "אני השם רופאך"
ברפואה הגוף וברפואת הנפש יש כמה אופנים
יש את האופן הקשור עם חודש ניסן בדרך ניסית- מלמעלה למעטה כל המחלה גו' לא אשים עליך כי אני ה' רופאך", -הקב"ה מונע שהחולי יבוא על האדם מלכתחילה ואם חלילה חלה עוקרת את החולי כאילו לא היה מעולם.
והעבודה של חודש אייר בימים של ספירת העומר בדרך הטבע מלמעטה למעלה כלומר -הקב"ה נתן רשות לרופאים לרפאות.
עבודת השם שלנו תמיד תהיה בשילוב שבין השניים כלומר בחודש אייר יש את המצב שקודם צריכים לרפואה צריכים לתיקון שבזה מדגיש שנמצאים במצב שזקוקים לרפואה ולתיקון אבל לאידך אופן הרפואה הוא בהתאם לענינו של חודש ניסן שיש נתינת כוח מחודש ניסן מלמעלה שהרפואה תבוא לאדם באופן של למעלה מן הטבע ועד שכאילו לא היתה מעולם מלכתחילה.
גם בנפש שלנו חשוב שנבחין בין שני רבדים בתוכנו, בכל אחד מאיתנו יש נטיות הפונות כלפי מעטה לכעסים, קנאה פגיעות וכד' ויש את החלק האלוקי שמאפשר נתינה סלחנות ויכולת ראיה חיובית ולהמשיך קדימה. הסטירה הזו שאנו נושאים בתוכנו היא דוקא הכח שמאפשר תנועה קדימה אנו נעים בין הסטירות, כלומר ההכרה שיש בנו את החלק הנמוך הבהמי וזה בסדר הוא חלק מהסיפור שלנו ויש לו את מקומו והוא דווקא המנוע שיאפשר לנו תנועה קדימה לעבר החלק האלוקי ואף להסתכל בגיחוך עליו
אז איך מתקנים ומתרפאים:
כל ניסיון לתקן ולנסות לסדר את החלק הנמוך הבהמי לא יסתיים בהפי-אנד מאחר ומנסה להשטלת על הסיטואציה בכל מיני סיפורים וטקטיקות שונות ומשונות ובכל מיני סיסמאות שחוזר עליהם כמו מנטרה, כך גם מנסה לתקן את אשתי ומשליך עליה את כל הבעיות שלי וזו עבודה קשה!
אלה מבין שהנפש הבהמית היה שם ותמיד תיהיה שם! האם מבין שהנפש האלוקית היא העיקר ואז פונה אליה ? אם מבין זאת מרפה ומשחרר את המאמץ הקשה לתקן ולסדר את עצמי וגם את אשתי כלומר לא פונה החוצה מאשים ומשליך את בעיותי לכל עבר אלה פונה פנימה לחלק האלוקי שבתוכי . אפשר לומר שלא פונה לקב"ה כדי שיסדר לי את הבעיות אלה מפנה מקום אצלי בכדי לגלות את הקב"ה בתוכי וזו עבודה אך לא עבודה קשה.
זו מערכת שמאפשרת מצד אחד לתת מקום לכאב, לנטיה הנמוכה, ולא להדחיק אותה, ומצד שני למנוע השתלטות שלה על המצב, ולאפשר התמקדות ובחירה בהתנהלות חיובית ומקדמת.
בהצלחה!
