בין המסתופפים בצל כבוד קדושתו של הצדיק רבי אלימלך מליזנסק, היה אברך אחד חסיד ומופלג בתורה, והיה לו עושר וכבוד הן מצד אבותיו הגבירים והן מצד חמיו. ונסע לרבי הקדוש הנ"ל כמה שנים מתוך עושר וכבוד ומעולם לא ביקש מאומה מאת רבו, כי אם בענייני עבודת השם יתברך. אך כעבור כמה שנים אחרי נישואיו, ולא נפקדה זוגתו בפרי בטן, החלו אשתו ובית חמיו להפציר בו כי ייסע לרבו הקדוש ואל יניח לו עד אשר יבטיחהו בפקודת ישועה ורחמים, כי הלא איש אלוקים קדוש ונורא הוא ר' אלימלך.
ויהי באומרם אליו יום ויום – אם כי למורת רוח היה לו לבוא אל הצדיק בבקשות גופניות – והסכים האברך, כי בעת שיגיע שוב אל רבו יזכיר לפניו גם בקשה זו. וכן היה. ורבו הקדוש הבטיח לו כנהוג. אומנם ארכו הימים והתקוות הפכו למפח נפש. עד אשר האברך בעצמו נתעורר להזכיר צרתו לפני רבו יום יום.
לבסוף שאל אותו הרב הקדוש רבי אלימלך: "אמור לי, היאך תתנהג עם אשתך – האם ישיבתכם בבטח ושלוה"?
ענה לו האברך: "ישיבתנו באהבה ואחווה ורעות, ברוך השם".
אמר לו הרב הקדוש: "אומנם כן צוותה תורתנו הקדושה לדור יחד בהשקט ושלוה. אבל אם אהבתכם גדלה כל כך עד אשר מעולם לא נפסקה אהבתכם אפילו לרגע, זה הדבר אשר יגרום את המניעה מפרי בטן, ועל כן רחוקה ישועתך. ובכן קבל עצתי: סע לביתך, ותראה לנתק מעט את האהבה ביניכם, עד שתראה שגם אשתך תתרגז ותתקצף כנגדך, ומיד אחרי כן תשוב ותאהבנה כמקודם, ובזאת תיוושע בקרוב". ויברכהו ר' אלימלך, וישם האברך את הדברים בלבו, וילך.
וכבואו לביתו והנה אשתו יוצאת לקראתו כדרכה תמיד לקדם פניו. אבל הוא לא פנה אליה והראה לה פנים של זעם, ולא אאריך בסיפור המעשה, רק אספר כי חיש קל עלתה בידו מצוות רבו להביאה לידי ריב. אמר הוא כך, ואמרה היא כך. עד שפרצה מריבה ביניהם בתגרת יד, ולפתע נתכבדה היא ממנו במתנת ידו מכת לחי. מיד נבהל האברך ורוחו החלה לפעם בקרבו, כי קיים דברי רבו הקדוש הרבה יותר משנצטווה. הוא לא נצטווה כי אם "לך ודבר אתה קשות", והוא הלך והכה. המתין האברך עד אשר סר הכעס מלב אשתו ונעשה שלום ביניהם כמקדם. ויהי לתקופת הימים ויפקדם ד' ברחמים בפרי בטן.
נסע האברך לרבו הקדוש, וסיפר לו את כל המאורע.
ויאמר לו הרב הקדוש:
"אל תדמה בנפשך כי צוויתי להתקוטט, חס וחלילה. כל שאמרתי לך הוא מה שרמזה תורתנו הקדושה אצל יעקב אבינו עליו השלום בפסוקים 'ויחר אף יעקב ברחל וכולי'. והרי מה פשעה ומה חטאה רחל בדבריה ליעקב, הלא אין לבקר אדם על דיבורו מתוך צערו! אלא, שיעקב אבינו עליו השלום ראה כי אהבתם יחד הוא הסיבה שתמנע פרי בטנה, ובכוונה ניתק יעקב מעט את מוסרות האהבה. ואז שמע ד' לקול תפילתה של רחל ויפתח את רחמה".
(על פי אהל אלימלך לז, עמ' 25)
