ד"ר יחיאל הררי
רמה בורשטיין, הבמאית, מבקשת לספר את הסיפור של רווקות מאוחרת, הבדידות והקושי במציאת בן זוג מתאים. זהו סיפור לא פשוט ורחב ממדים שבורשטיין מספקת לו מענה. ולא, לא רק מענה נקודתי, אלא גישה מעשית שלמה.
מיכל, גיבורת לעבור את הקיר, בעלת תשובה, בת 32, כבר שנים מחפשת חתן. ולבסוף, כשזה מגיע, רגע לפני החתונה, הוא מתוודה שהוא אינו אוהב את הכלה.
במקום להיכנס לייאוש ולהתחפר תחת השמיכה, הגיבורה הדתית מקבלת החלטה נחושה. היא מעבירה מקדמה לאולם האירועים, תופרת שמלה, קובעת תאריך לחתונה ומזמינה את האורחים. נר שמיני של חנוכה. הכל מוכן לחתונה מלבד החתן. משפחתה משתגעת מהטירוף. מנסים להוריד אותה מהעץ. אך היא בשלה. היא משכנעת את עצמה להאמין בכוח ההשתדלות ובכך שהמעשה שלה יזמין לה את החתן, גם אם לוחות הזמנים הם כמעט בלתי אפשריים.
ההשתדלות משתלמת. החתן לבסוף מגיע. בית מוקם בישראל.
טירוף? לא בטוח.
לכתחילה אריבער
בשנת תרפ”ח, 1928, כותב רבי יוסף-יצחק, חמיו של הרבי מליובאוויטש, כי מצבו ומצב החסידות במוסקבה באותה תקופה היה קשה מנשוא. כסף לנסיעה ברכבת בקושי היה. ובכל זאת מה שהחזיק אותו להמשיך ולפעול להפצת יהדות הוא פתגם של סביו, רבי שמואל, שסיפר לו אביו:
“העולם אומר שכאשר אי אפשר ללכת מלמטה הולכים מלמעלה, ואני אומר שמלכתחילה צריכים ללכת מלמעלה.”
לכתחילה אריבער, לכתחילה מלמעלה, הפך בתורת הרבי מליובאוויטש לתפיסת עולם מגובשת בכל הנוגע להתמודדות עם “קירות”.
האדם צריך להאמין שיש לו כוחות אינסופיים לפעול. כשהוא פועל בתנועה נפשית של למעלה מהגבלה ומדידה, כשהוא מתעלה מדרגה לדרגה, ללא חשבונות צדדיים ומקררים וללא פשרות הוא גם מעורר את העליונים לפעול איתו בדרך זו, לסלק חסמים ולהגשים את שליחותו.
לגילוי כוח הרצון יש השפעה על כל קורות האדם. ההיסוס, ההתלבטות, העדר הנחישות מרחיקים את ההישגים, שכן כפי המידה שהאדם מראה מלמטה, מראים לו מלמעלה.
בשבילי נברא העולם
בזוגיות העיקרון הזה בא לידי ביטוי בעוצמה הגדולה ביותר. הכלל העיקרי במציאת בני זוג היא שיש להזדרז. לעשות מעשה. לפעול ולא להמתין. זוהי ההדרכה העיקרית מבין כל השיטות ביהדות בנושא שידוכים, הנעות בין ייחוס בחירה חופשית לאדם לבין תפיסות דטרמיניסטיות לפיהן הזוגיות נקבעת מלמעלה ומראש. התלבטויות, הסתגרות, חפירות עצמיות הן מתכון כמעט בטוח לדחייה ולאי הגשמה.
בורשטיין הצליחה לזקק את העיקרון הזה לדוגמה מעשית חיה.
בדיאלוג של מיכל עם תופרת השמלה לחתונה, זאת האחרונה מנסה לומר לה כי לפעמים הקב”ה אומר לא. מיכל מבקשת לבחון האם הדרישה שלה לזוגיות היא לרצונו של הבורא. האם זהו מעשה נכון מבכל הבחינות. ואם הוא אכן נכון, אז יש מקום להכין בעבורו כלי ולתבוע אותו.
הגישה מזכירה את הילד שאמו אינה מרשה לו לאכול מהעוגיות שזה עתה אפתה, והוא, כדי לעקוף את האיסור מברך ברכת מזונות כך שהאם תהיה חייבת לתת לו עוגייה, על מנת שלא יברך ברכה לבטלה.
זוגיות היא הדבר הנכון. יש הרבה סיבות לרווקות מאוחרת. לעולם אסור לאבד את האמונה באהבה אמיתית, נכונה, מרוממת. אהבה של חיבור ועבודה משותפת. אולם האמונה לבדה אינה מספיקה. היא צריכה כלים מעשיים ונכונות לגבש את הדעות הנכונות לחיים.
מיכל מבהירה בכל סיטואציה שהיא רוצה את הדבר האמיתי והיא מוכנה לעבוד ולהשקיע כדי שהזוגיות תעלה. בהשקפה מסוימת, הנכונות שלה לעבודה רוחנית, להתעלות מעל החומר בהיבט הזוגי, מבטיחה לה הצלחה עם בן הזוג הנבחר, כל בן זוג שייבחר. חיבור אמיתי הוא לא חיבור המגלה רק קשר נשמתי. בדרגה מסוימת של הנשמות כולנו קשורים זה בזה. חיבור אמיתי הוא חיבור של בני זוג שמוכנים לעבוד על הזוגיות שלהם, כדי לרומם אותה מעל היבטים חומריים ושטחיים.
לכך מיכל הייתה מוכנה. וכשהאדם מוכן, דורש ופועל, גם ההשתדלות מניבה תוצאות.
