מקם חשוב ומרכזי תופסת בחסידות עבודת תיקון המדות. לפנינו סיפור חסידי על ההבדל בין מדות טובות בהמיות, ומדות טובות אלוקיות.
כשרצה החסיד ר' זלמן זעזמער לפעול בעצמו התעוררות הלב, היה מספר את הסיפור הבא:
בעירו גר יהודי, למדן גדול ובעל מדות טובות. הוא היה מופלא במדותיו הטובות, עד שהיו צריכים לחפש כדי למצוא בעל מדות טובות כזה. אך מענין החסידות לא ידע כלל. פעם שאל את ר' זלמן: מה חידשה תורת החסידות? ונענה: חסידות העלתה את המוחין על המדות.
מאוחר יותר נסע אל האדמו"ר הזקן, וגם אותו שאל את אותה השאלה. ענה לו הרבי: גם בבעלי חיים יש מדות, אלא שבהם זה בטבעם, כמו שהעורב הוא אכזרי, והנשר רחמן, אך אצל בני האדם, המדות הן על פי השכל. לכאורה, הרי גם בבני האדם המדות היו צריכות להיות על פי הטבע, אלא הענין הוא על דרך מה שאמרו רבותינו ז"ל: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות", כך רצה הקב"ה לזכות את ישראל בענין ה'עבודה', ולכן המדות שבהם הן על פי השכל, ולא מצד הטבע, שלשם כך זקוקים לעבודה.
מששמע יהודי זה כך, התבונן וראה שבכל עבודתו כל ימיו הגיע רק לענין המדות כמו בבעלי החיים, והתעלף.
כשהתעורר מעלפונו, המשיך ושאל את הרבי: נו, ומהי חסידות? שכן עד אז הרגיש רק את השלילה, ענה לו הרבי:
חסידות היא 'שמע ישראל' שמע ראשי תיבות: שאו מרום עינכם. כתוב 'מרום' ולא 'שמים', שהכוונה למעלה ועוד יותר למעלה, להגיע למעלה מן השכל, וזה עצמו להבין בשכל, כפי שמסיים: "וראו מי ברא אלה".
בסיפור זה היה פועל בעצמו ר' זלמן התעוררות הלב.
