"אל תיקח מאתו נשך ותרבית" (כה, לו)
סוחר יהודי עשיר גר בעיירה הסמוכה לעיר פרשבורג, אך כגודל עושרו כן גודל קמצנותו.
ימי השפע של הסוחר לא ארכו, כי הנה נהפך עליו הגלגל והוא הפסיד את כל כספו. הגיעו הדברים לידי כך שהלחם אזל מביתו, אך אז סירבו בני העיירה לסייע לו, שכן זכרו היטב כיצד נהג הוא עמם בימי עשרו וקמצנותו.
כשנוכח האיש כי בני עיירתו לא יושיעו אותו בעת צרתו, קם ונסע לפרשבורג לשאול בעצתו של החת"ם סופר. בא אל הרב, והנה עלה בדעתו רעיון: לבקש הלואה מן החת"ם סופר!
שטח את מצוקתו באזני הרב וסיים: "אנא, רבי! יציל נא אותי ואת שמונת ילדי התלויים על צוארי. הנה, היום הזדמן לי עסק טוב ואם היו בידי אלף זוזים יכולתי לבצע את העיסקה, ובעזרת ה' להרויח ממון. ילוה נא לי הרב את הסכום הזה ובעזרת ה' אחזיר לו את הכסף במהרה!"
שמע החת"ם סופר את תחינתו של האיש ואת בקשתו וליבו נכמר. אך לפתע נזכר כי אין בידו אפילו מטבע אחד, הן רק אתמול חילק לעניים את כל כספו, ומנין יקח כסף לעזור לאיש המסכן היושב כאן לפניו?
בכל זאת השתדל הרב לעזור לו. קם ממקומו, ניגש לארון והוציא כמה כלי כסף יקרים. מסר לסוחר שירד מנכסיו ואמר לו: "מכור את הכלים הללו ובעזרת ה' תזכה לברכה, והכסף שתשיג תמורתם יביא לך הצלחה רבה".
קשה לתאר כמה מאושר היה האיש בשובו לביתו. הוא מכר את הכלים שקבל וקנה בכסף סחורה, ברכת החת"ם סופר התקיימה, והאיש עשה חייל בעסקיו, עד מהרה השתפר מצבו הכלכלי והוא שב להיות עשיר כבתחילה.
יום אחד הגיע הסוחר לפרשבורג, ושם פעמיו אל ביתו של החת"ם סופר. כשעיניו נוצצות ומביעות אלפי תודות אמר לרב: "רבי קדוש, אני הוא אותו סוחר שמסרת לי את חפציך היקרים. ברכתו של הרבי התקיימה וה' שלח ברכה והצלחה בעסקי. ועתה באתי להחזיר את חובי".
כשסיים דבריו, שלף הסוחר כסף מכיסו את סכום שווים של הכלים שמכר בשעתו. הושיט את הכסף לרב ואמר: "גם מתנה הבאתי לרב, כאות תודה על שהציל אותי ואת בני ביתי מחרפת רעב", והוציא מכיסו קופסא קטנה. פתח את הקופסא ומתוכה התנוצצה אבן חן יקרה, "יואיל נא הרב לקבל את תשורתי" אמר והגיש לחת"ם סופר את האבן היקרה.
נטל החת"ם סופר את האבן בידו והתבונן בה בעין בוחנת אל מול האור, "איזו אבן נפלאה!" מלמל, "מלאכת מחשבת! מחירה בודאי עצום ורב!" ושוב השמיעה קריאות התפעלות, "איזו אבן נפלאה! איזו אבן יפה!".
באותה עת שהו בחדר כמה מתלמידיו. הללו עקבו בהשתאות אחר רבם המתלהב מאבן החן, ומשראו כי הרב ממשיך להתפעל ולהתרגש לחשו זה לזה: "ריבית… ריבית… איך הרבי מרשה לעצמו ליטול את האבן ולקחת ריבית?!" התפלאו.
ובינתיים, מוסיף הרב להתלהב ממראה האבן היקרה. ככל שגברה התפעלותו כן גברו הלחישות הנרגשות שבאו מצד תלמידיו, עד אשר הגיעו קולות הלחש לאזניו, ובין הלחישות רועמת במיוחד המילה "ריבית".
הפנה החת"ם סופר את מבטו לעבר תלמידיו, בת צחוק השתפכה על פניו ובקול מלא חיבה פנה אל התלמידים, ואמר: "נו, אימרו אתם, מתי היה מזדמן לי לקיים את המצוה של איסור נטילת ריבית?" והמשיך: "הקדוש ברוך הוא זימן לי את האבן היקרה הזאת, וזוהי ריבית! ואני ברוך ה' מקיים מצוה ואיני נוטל אותה, איני נוטל את הריבית וכי לא אשמח בשל כך?!"…
"קח לך, רבי יהודי את האבן היקרה", פנה החת"ם סופר אל הסוחר שעמד נדהם בפינת החדר, אתה רצית באמת להודות לי באמצעות המתנה… יתן ה' ותעשה חייל בעסקיך גם בעתיד, ובמילים אלו החזיר את האבן הטובה לסוחר.
