מעובד על פי שיחות הרבי מליובאוויטש
על המילים הפותחות את פרשתנו – "וישב יעקב" – אומרים חז"ל: "ביקש יעקב לישב בשלווה, קפץ עליו רוגזו של יוסף. צדיקים מבקשים לישב בשלווה, אמר הקב"ה: לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא, אלא שמבקשים לישב בשלווה בעולם הזה?!".
כפי שהדברים נראים בפשטות, בקשתו של יעקב "לישב בשלווה", לא הייתה דבר רצוי, ואף היה בזה חיסרון וכעין חטא. הדבר תמוה למדי: איך ייתכן שיעקב, המובחר שבאבות, יבקש דבר שאינו חיובי?! זאת ועוד, מהמשך מאמר חז"ל הנ"ל משמע, שזו דרכם של צדיקים בכלל – "צדיקים מבקשים לישב בשלווה" – ואם זו הדרך החיובית והמתאימה לצדיק, מדוע אין הקב"ה שבע-רצון מזה?
לשם שמים
למה בעצם מבקשים הצדיקים לישב בשלווה, וכי הם מחפשים נוחות, רווחה וחיים קלים? ברור, שכאשר צדיקי-אמת מבקשים לישב בשלווה, הם מתכוונים לשם שמים. הם מבקשים את השלווה והמנוחה כדי שיוכלו להתעלות יותר בעבודת-ה' ולהגדיל את שם ה' בעולם, מבלי שיהיו מופרעים על-ידי כל מיני בעיות וקשיים.
אם-כן, למה אומר הקב"ה: "לא דיין לצדיקים וכו'"? משום ששלווה כזאת, אף-על-פי שהכמיהה אליה נובעת מן הקדושה, אין מקומה בעולם הזה אלא רק בעולם הבא. שם יושבים הצדיקים "ונהנים מזיו השכינה". כאן, בעולם הזה, הדגש הוא על עבודה, על התמודדות עם קשיים ובעיות. עבודת-ה' מתוך שלווה היא בבחינת שכר בעבור הצדיקים ואינה בבחינת עבודה.
מטרת ה"רוגז"
אף-על-פי-כן אנו מוצאים ביעקב, שבסוף חייו הגיע אל השלווה המיוחלת. על הפסוק "ויחי יעקב בארץ-מצרים שבע-עשרה שנה" מוסבר, ששבע-עשרה השנים הללו אכן היו שנות שלווה ומנוחה.
לכך הגיע יעקב על-ידי "רוגזו של יוסף". צרה קשה זו וצער נורא זה לא היו, חלילה, עונש ליעקב על שביקש לישב בשלווה, אלא זו הייתה הדרך שאפשרה את מילוי משאלתו של יעקב אבינו.
וכך עלינו להבין את פירוש הדברים: "ביקש יעקב לישב בשלווה", אך באותה שעה לא היה ראוי לזה. הקב"ה רצה להיענות לבקשתו, ומה עשה? הוא גרם ש"קפץ עליו רוגזו של יוסף", ועל-ידי כך זכה יעקב בשלווה שביקש.
הצרות מזככות
הסבר הדבר:
ידוע שעבודת-ה' מתוך צרות, צער וייסורים, מעלה את האדם לדרגות גבוהות ונעלות ביותר. על-ידי שהאדם מתגבר על הצרות ועובד את ה' למרות כל הקשיים – הוא מזדכך ומתעלה למדרגות גבוהות ביותר בעבודת-ה'. כאשר יעקב רצה להגיע לדרגה גבוהה כל-כך של "שלווה", הוא היה חייב לעבור את "רוגזו של יוסף".
זו הייתה צרה שאין בה לכאורה שום טעם ומטרה (לא כצרות עם לבן ועשיו, שהייתה בהן מטרה לנצח את הרע). הדבר גרם ירידה במצבו של יעקב, עד ש"פירשה ממנו שכינה", וכו'. אך דווקא על-ידי שעמד בניסיון זה – נהיה יעקב ראוי לשלווה האמיתית, שהיא בבחינת העולם הבא.
מכאן אפשר ללמוד עד כמה חשובה התפילה והבקשה לגאולה, לשלווה האמיתית. מכיוון שהקב"ה "מתאווה לתפילתן של צדיקים", הרי כאשר יעקב אבינו ביקש את השלווה, נענה לו הקב"ה. אף אנו, כאשר נבקש לישב בשלווה – יקיים הקב"ה תיכף ומיד את הבקשה ויביא את הגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח-צדקנו.
