"ואלה המשפטים – דין רזא דגילגולתא דנשמתא (= זהו סוד גלגול הנשמה)", כך כתוב בזוהר. כשהיה המגיד ממזריטש אצל מורו ורבו, הבעל שם טוב, הוקשה לו העניין. "איזה שייכות יש בין הדינים של פרשת משפטים לבין סוד גלגול הנשמות?", תמה המגיד לפני רבו.
"גש מחר לשפת הנהר של מז'יבוז', שם יש שטח נרחב של דשא ומסביבו יער עבות", השיב לו הבעל שם טוב. "המקום טוב וראוי למנוחה. שב שם במשך כל היום, והבט על המתרחש סביבך. משם תוכל להבין את פירוש הזוהר".
למחרת השכים המגיד קום, התפלל, והלך אל כר הדשא הסמוך לנהר. מצא לעצמו מקום מנוחה בין העצים שביער, מקום הצופה על פני המישור כולו.
לא ארך זמן רב, והנה אדם עשיר סר אל המישור, פרש סדין על הדשא, פשט את בגדיו העליונים, רחץ את ידיו במי הנהר, אכל את סעודתו ונרדם. כשהתעורר, אסף את כל חפציו ונסע לדרכו.
זמן לא רב אחר כך הגיע למקום אדם עני. הוא פשט את בגדו העליון כדי לנוח, אך לפתע גילה ארנק גדוש במעות ושטרות כסף. היה זה ארנקו של העשיר, שנשכח על הדשא. הוא מיהר ללבוש את בגדו העליון, לקח את הארנק עם הכסף ונעלם.
אחר כך הגיע למקום איש מכובד, נראה כרב. גם הוא פשט את בגדו העליון, התרחץ בנהר, ואחר כך נרדם. והנה, לפתע חזר העשיר כרוח סערה, והוא שואל את האיש המכובד – האם מצא הוא ארנק מלא כסף?
הרב השיב בהחלטיות כי הוא לא מצא דבר. "זה עתה באתי למקום כדי לנוח קמעה, ואין לי כל מידע אודות ארנקך שאבד".
אולם, העשיר המשיך לחשוד בו ולא האמין לגרסתו. תחילה הוא חיפש בבגדיו של הרב, אחר כך בכליו השונים, אך לא מצא דבר. מרוב כעסו, הוא החל מכה ברב מכות נמרצות. "ברור לי שאתה הוא שמצאת את האבידה וטמנת אותה במקום מסתור", הטיח העשיר ברב המסכן.
המגיד, ממקומו המוסתר, עקב אחר השתלשלות הדברים הפלאית, אך לא הבין עדיין את כוונת רבו. הוא חזר לבית מדרשו של הבעל שם טוב, נכנס אל רבו ואמר: "עקבתי וגם ראיתי את השתלשלות הדברים הפלאית בדבר ארנק הכסף. אולם, אינני מבין מה הקשר בין מה שראיתי לביאור דברי הזוהר!".
הסביר הבעל שם טוב: "שלושת האנשים שראית כבר היו בגלגול קודם בעולם הזה. כעת התגלגלו נשמותיהם בדמויות שונות.
"בגלגול הראשון שלהם היו העשיר והעני שותפים בעסק, ופרץ סכסוך ביניהם. הם הלכו להתדיין אצל הרב, וזה חייב את אחד מהם לתת סכום כסף הגון לשותפו. השותף קיבל עליו את פסק הדין וביצע אותו.
"חלפו שנים. השלושה הלכו לעולמם ובאו לפני בית דין של מעלה. שוב השמיעו השותפים את טענותיהם בפני בית דין של מעלה, ובית הדין מצא כי הרב לא עיין היטב בדין וטעה בדבר הלכה. הוא זיכה את החייב, חייב את הזכאי, והכסף יצא שלא כדין מרשות לרשות. להגנתו, טען הרב כי באותו יום הייתה לו עגמת נפש והיה טרוד, ולכן טעה בדין.
"בית הדין של מעלה פסק כי על הנשמות לרדת שוב לעולם הזה. הגזלן יהיה עשיר, הנגזל יהיה עני. העשיר יאבד כסף כסכום הגזילה, והשותף העני ימצא את הכסף, השייך לו. על הרב נגזר בבית דין של מעלה כי עליו לחזור לעולם הזה ולהתייסר בייסורים קשים".
"זוהי כוונת הזוהר הקדוש", סיים הבעל שם טוב את דבריו. ""ואלה המשפטים" קשור לסוד הגלגולים! גם כשרואים בעולם דין ומשפט שטעמו אינו מובן, עלינו לדעת כי משמים דואגים לדין צדק, בסוד גלגול הנשמות. לפעמים כדי להציל עני מגוזלו, מורידים את הנשמות שוב לעולם, כך תבוא הנשמה לתיקונה".
עתה הבין המגיד היטב את התרחשות הדברים הפלאית לה היה עד במשך היום.
